קטע 16 של הטור דה פרנס הגיע אתמול לברן בשוייץ, שם יזכו היום הרוכבים ליום המנוחה השני במירוץ. רק במרחק של ארבעה ק"מ מקו הסיום, מתגורר השוייצרי פביאן קנצ'לארה, ספרטקוס בפי כל. הטור של השנה הוא בעל משמעות מיוחדת לקנצ'לארה, היות והודיע שזו שנתו האחרונה כרוכב מקצועני. בכך משלים השוייצי קריירה מפוארת של 17 שנה כמקצוען.

בסדרת הפוסטים "רוכבים על הגלים", אותה מנווט בעיקר עידו בכשרון רב, הצגנו בכל פעם מישהו המייצג סוג מסויים של רוכב. במקרה של קנצ'לארה, ניסיון זה לא יצלח, היות ואין כזה סוג. מדובר ברוכב המצטיין בכל כך הרבה תחומים שונים, שהשילוב ביניהם הוא לא אחד כזה שאפשר למצוא אצל אף רוכב אחר.

ממה להתחיל? אולי מהנג"ש. מדובר באחד מהשענים הטובים של כל הזמנים. כשען על הצליח לזכות ארבע פעמים באליפות העולם נגד השעון בין השנים 2006-2010, עם הפסקה בשנת 2008 בה זכה באליפות האולימפית בנג"ש בבייג'ינג. הוא גם זכה באינספור קטעי נג"ש בכל המירוצים החשובים, כולל שלושת הגרנד טורים ובכל מירוץ חשוב שאפשר להעלות על הדעת. אחד "התחביבים" שלו הוא זכייה בקטעי פרולוג – קטעי נג"ש קצרים יחסית הפותחים את המירוצים, מה שהביא אותו ללבוש את חולצת ההובלה במירוץ לאחר כל אותם קטעים.

קנצ'לארה לא הגביל עצמו לזכיה רק בקטעי נג"ש. למרות שהוא לא ספרינטר טהור מהסוג שאנו מכירים בטור, הוא ידע להשתמש בעצמה ובאינטליגנציית הרכיבה שלו כדי לזכות בלא מעט קטעים. הנה דוגמא מהטור של 2007.

בזכות נצחונותיו אלו, ספרטקוס הוא הרוכב שהחזיק בחולצה הצהובה במספר הרב ביותר של קטעים מבין אלו שלא זכו בטור.

ספרטקוס גם יודע לעבוד כדומסטיק בגרנד טורים. כך במסגרת קבוצת CSC (טינקוף של היום) עזר לקרלוס ססטרה לזכות בטור של 2008, ואחר כך בקבוצת טרק, בה הוא חבר עד היום, סייע לרוכבים כמו האחים שלק להתמודד על הזכייה בטורים.

אחד מהדברים איתם קנצ'לארה מזוהה יותר מכל הוא המירוצים הנקראים מונומנטים או הקלאסיקות של האביב. מדובר בסדרת מירוצים חד יומיים הנערכים בסביבות חודש אפריל, ומביאים אליהם את מיטב הרוכבים. השניים מתוכם אותם אוהב ספרטקוס במיוחד הם הטור של פלנדריה בבלגיה ומירוץ פריז-רובה בצרפת. מה שמייחד את שני המונומנטים האלו הוא המספר הגדול של קטעי אבנים משתלבות במהלך המירוץ. דבר ההופך אותו לכאוס מתמשך. המומחיות של קנצ'לארה בנושא הביאה אותו לזכייה שלוש פעמים בכל אחד ממירוצים אלו.

אחד הסיומים הזכורים במירוצים אלו הוא זה של פריז-רובה ב-2013 – הסיום בוולודרום של רובה מול ספ ואן מארקה.

אולם אם יש תכונה ייחודית לספרטקוס היא המנהיגות שלו. בזכותה הוא כבר נחשב שנים ל"פטרון של הפלוטון". את התכונה הזו ניצל פעמים רבות כדי להנהיג משמעת בפלוטון. דוגמא אחת ראינו בטור הנוכחי: כאשר אלברטו קונטדור התרסק בקטע השני, האיט ספרטקוס את הפלוטון על מנת שהספרדי יוכל לחזור אליו בבטחה. בג'ירו של השנה, טום דומולן, שלבש את החולצה הורודה, האיט לצורך "הפסקת טבע". עם או בלי קשר, בדיוק ברגע זה התפתחה לה קבוצת בריחה שהתרחקה מהפלוטון, למרות מחאות שאר הרוכבים (היות ומדובר במעשה הנוגד את קוד ההתנהגות המירוץ). ספרטקוס היה היחיד שהצליח להחזירם במהרה לשורה. אך אולי המקרה האופייני ביותר בהקשר זה הוא קטע 3 בטור של 2010: לאחר התרסקות המונית של רוכבים בקטע המסוכן, נטרל קנצ'לארה את הפלוטון, ולאחר מכן הגיע לסיכום עם מארגני המירוץ למחוק את תוצאות הקטע. כדאי לציין שהנהגת הפלוטון שמורה בד"כ לרוכבי ה-GC המובילים במירוץ. בכך הצדיק קנצ'לארה את הכינוי ספרטקוס שניתן לו לפני כן – על שם העבד שהפך למנהיג.

אך החיים לא תמיד מחייכים. באולימפיאדה הקודמת בלונדון הוא היה בעמדת ניצחון, אך התרסק באחת הפניות ונחבל בכתפו. בטור של השנה שעברה, בו שבר את שיא ההופעות בחולצה הצהובה, נקלע קנצ'לארה לתאונה המונית בה נפל וסדק שתי חוליות בעמוד השדרה. הפציעה החישה את החלטתו לפרוש מהרכיבה בעונה שלאחר מכן. בראיונות הוא הודה שהרכיבה היא התשוקה האמיתית שלו, לכן הוא מעדיף לסיים אותה כל עוד התשוקה קיימת, גם אם יוכל לרכב עוד חמש שנים ולקבל משכורת נאה.

הקטע של אתמול הזכיר מאד את כל אותן הקלאסיקות של האביב בהן קנצ'לארה כל כך התמחה, כולל הסיום המעט משופע ואפילו עם קטע קצר של אבנים משתלבות. נצחון בקטע מול הקהל הביתי היה יכול להיות מושלם, אך לפטר סאגאן, הרוכב המושווה ביותר לקנצ'לארה כיום, היו תכניות אחרות. בסיום הקטע ידע סאגאן לתת את הכבוד הראוי, וכינה את קנצ'לארה אגדה בעולם הרכיבה. כשזה מגיע מאחד כמו סאגאן, באמת אין טעם להתווכח.